Collected from HeArukh Berakhot 44b – הערוך על סדר הש"ס ברכות מד:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: ^אעַל הַבֵּיעָא וְעַל מִינֵי קוּפְרָא, בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ ״שֶׁהַכֹּל״, וּלְבַסּוֹף ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְכוּ׳⁠ ⁠⁠״. אֲבָל יַרְקָא לָא. ור׳וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר: ^באֲפִילּוּ יַרְקָא, אֲבָל מַיָּא – לָא. וְרַב פָּפָּא אָמַר: ^גאֲפִילּוּ מַיָּא. מָר זוּטְרָא עָבֵיד כְּרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, וְרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי עָבֵיד כר׳כְּרַבִּי יִצְחָק. וְסִימָנָךְ: חַד כִּתְרֵי, וּתְרֵי כְּחַד. א״ראָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, זִמְנָא דְּכִי מדכרנ׳מִדְּכַרְנָא, עָבֵידְנָא כְּכוּלְּהוּ. תְּנַן: ^דכׇּל שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו – טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו, וְיֵשׁ שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו, וְאֵין טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו. בִּשְׁלָמָא לְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, לְאַפּוֹקֵי יַרְקָא. לר׳לְרַבִּי יִצְחָק, לְאַפּוֹקֵי מַיָּא, אֶלָּא לְרַב פָּפָּא, לְאַפּוֹקֵי מַאי? לְאַפּוֹקֵי מִצְוֹת. וְלִבְנֵי מַעַרְבָא, דְּבָתַר דִּמְסַלְּקִי תְּפִילַּיְיהוּ מְבָרְכִי ״אקב״ואֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמוֹר חֻקָּיו״, לְאַפּוֹקֵי מַאי? לְאַפּוֹקֵי ^הרֵיחָנֵי. א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי א״ראָמַר רַבִּי: כֹּל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה – בֵּיצָה טוֹבָה מִמֶּנּוּ. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: טָבָא בֵּיעֲתָא מְגוּלְגַּלְתָּא מִשִּׁיתָּא קְיָיסֵי סוּלְתָּא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: טָבָא בֵּיעֲתָא מְגוּלְגַּלְתָּא – מִשִּׁיתָּא, מִטְּוִיתָא – מֵאַרְבַּע, מְבוּשַׁלְתָּא – כֹּל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה, בֵּיצָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ, לְבַר מִבִּשְׂרָא.: רע״ארַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָכַל שֶׁלֶק כּוּ׳:: וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּהָוֵה שֶׁלֶק מְזוֹנֵי? א״ראָמַר רַב אָשֵׁי: בְּקֶלַח שֶׁל כְּרוּב שָׁנוּ. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: טְחוֹל יָפֶה לַשִּׁינַּיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם. כְּרֵישִׁין קָשִׁין לַשִּׁינַּיִם וְיָפִין לִבְנֵי מֵעַיִם. כׇּל יָרָק חַי מוֹרִיק, וְכׇל קָטָן מַקְטִין, וְכׇל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְכׇל קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ. כְּרוּב לְמָזוֹן, וּתְרָדִין לִרְפוּאָה. אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁהַלֶּפֶת עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ.: אָמַר מָר: טְחוֹל יָפֶה לַשִּׁינַּיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? נִלְעֲסֵיהּ וְנִשְׁדְּיֵיהּ. כְּרֵישִׁין קָשִׁין לַשִּׁינַּיִם וְיָפִין לִבְנֵי מֵעַיִם. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִשְׁלְקִינְהוּ וְנִבְלְעִינְהוּ. כׇּל יָרָק חַי מוֹרִיק, א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק: בִּסְעוּדָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אַחַר הַקָּזָה. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָאוֹכֵל יָרָק קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת אָסוּר לְסַפֵּר הֵימֶנּוּ. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם רֵיחָא. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאכַל יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת. אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי, אַיְיתוֹ קַמַּיְיהוּ יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת. אַמֵּימָר וְרַב אָשֵׁי אֲכוּל וּמָר זוּטְרָא לָא אֲכַל. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ? דא״רדְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל הָאוֹכֵל יָרָק קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת אָסוּר לְסַפֵּר הֵימֶנּוּ מִשּׁוּם רֵיחָא? וְהָא אֲנַן דְּקָא אָכְלִינַן וְקָא מִשְׁתָּעֵית בַּהֲדַן! אָמַר לְהוּ: אֲנָא כְּאִידַּךְ דר׳דְּרַבִּי יִצְחָק ס״לסְבִירָא לִי. דא״רדְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאכַל יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת. כׇּל קָטָן מַקְטִין, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲפִילּוּ גַּדְיָא בַּר זוּזָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית בֵּיהּ רִבְעָא, אֲבָל אִית בֵּיהּ רִבְעָא – לֵית לַן בָּהּ. כׇּל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב נֶפֶשׁ, אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ גִּילְדָּנֵי דְּבֵי גִילֵי. כׇּל הַקָּרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ, אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: עוּנְקָא. א״לאָמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ: כִּי מַיְיתֵית לִי אוּמְצָא דְּבִישְׂרָא טְרַח וְאַיְיתִי לִי מֵהֵיכָא דִּמְקָרַב לְבֵי ״בָרוּךְ״. כְּרוּב לְמָזוֹן וּתְרָדִין לִרְפוּאָה. כְּרוּב לְמָזוֹן אִין, וְלִרְפוּאָה לָא? וְהָא תַּנְיָא: שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְרַפְּאִין אֶת הַחוֹלֶה מֵחׇלְיוֹ וּרְפוּאָתָן רְפוּאָה, וְאֵלּוּ הֵן: כְּרוּב וּתְרָדִין וּמֵי סִיסִין דְּבַשׁ וְקֵיבָה וְהֶרֶת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד! אֶלָּא אֵימָא ״כְּרוּב אַף לְמָזוֹן״. אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁהַלֶּפֶת עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ, אִינִי?! וְהָא אָמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ: כִּי חָזֵית לִפְתָּא בְּשׁוּקָא לָא תֵּימָא לִי ״בְּמַאי כָּרְכַתְּ רִיפְתָּא״! אָמַר אַבָּיֵי: מִבְּלִי בָּשָׂר. וְרָבָא אָמַר: מִבְּלִי יַיִן. אִיתְּמַר רַב אָמַר: מִבְּלִי בָּשָׂר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִבְּלִי עֵצִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִבְּלִי יַיִן. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב פָּפָּא: סוּדָנִי, אֲנַן תָּבְרִינַן לַהּ בְּבִשְׂרָא וְחַמְרָא, אַתּוּן דְּלָא נְפִישׁ לְכוּ חַמְרָא בְּמַאי תָּבְרִיתוּ לַהּ? א״לאֲמַר לֵיהּ: בְּצִיבֵי, כִּי הָא דְּבֵיתְהוּ דְּרַב פָּפָּא בָּתַר דִּמְבַשְּׁלָא לַהּ, תָּבְרָא לַהּ בִּתְמָנָן אוּפֵי פָּרְסְיָיתָא. תָּנוּ רַבָּנַן: דָּג קָטָן מָלִיחַ פְּעָמִים שֶׁהוּא מֵמִית בְּשִׁבְעָה, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה. וְאָמְרִי לַהּ: בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּמִטְּוֵי וְלָא מִטְּוֵי, אֲבָל מִטְּוֵי שַׁפִּיר – לֵית לַן בַּהּ. וּדְלָא מִטְּוֵי שַׁפִּיר, לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שְׁתָה בָּתְרֵיהּ שִׁכְרָא, אֲבָל שְׁתָה בָּתְרֵיהּ שִׁכְרָא – לֵית לַן בַּהּ.: ^ווְהַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ וְכוּ׳: לְאַפּוֹקֵי מַאי? א״ראֲמַר רַב אִידֵּי בַּר אָבִין: ^זלְאַפּוֹקֵי לְמַאןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות ברכות ח׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים ר״ד:א׳
טור אורח חיים ר״ד:ז׳
טור אורח חיים ר״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ד:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ז:א׳

^ב רמב״ם הלכות ברכות ח׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים ר״ד:א׳
טור אורח חיים ר״ד:ז׳
טור אורח חיים ר״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ד:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ז:א׳

^ג רמב״ם הלכות ברכות ח׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים ר״ד:א׳
טור אורח חיים ר״ד:ז׳
טור אורח חיים ר״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ד:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ז:א׳

^ד רמב״ם הלכות ברכות ח׳:ח׳

^ה טור אורח חיים רט״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רט״ז:א׳

^ו רמב״ם הלכות ברכות ח׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים ר״ד:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ד:ז׳

^ז רמב״ם הלכות ברכות ח׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים ר״ד:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ד:ז׳

E/ע

הערותNotes

ערך גלגל
גלגל – ^א(שבת לח:) אין נותנין ביצה תחת המיחם בשביל שתתגלגל. (ובפרק ב׳ בעוקצין) ביצה מגולגלת עד שיגום (ברכות מד:) כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא אוקיי סולתא פי׳ צליית הביצה נקרא גלגול שיתא אוקיי׳ ו׳ אונקיות של סולת הכי גרסינן ואמר רבי זירא טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא מד׳ שליקתא כדרבי ינאי פי׳ טבא ביעתא מגולגלתא מו׳ אונקיות סולת מטויתא מארבע אונקיות סלת שליקתא היא טובה מכל דבר כמשקלה כרבי ינאי (א״ב: פי׳ מאמר רבי זירא לפי דעתי שטובה ביצה צלויה רכה הנקראת טורמיט׳ בלשון משנה משש צלויות קשות ומארבע שלוקות במים ופירש גלגול בביצה הוא התחלת הצליה ונוהגים בכל יום לגלגל את הביצה לראות אם היא כבר צלויה).
ערך גלדן
גלדן – ^ב(בבא בתרא עד.) ההיא גילדנא דימא היא דאית לה תרי שיצי. (ברכות מד:) פ׳ כל נפש משיבה נפש א״ר פפא אפי׳ גילדנא דבי גילי. (כריתות ו) טב גילדנא סריא למיכל מכותחא דרמי כיפי (כתובות קה) אייתו ליה כנתא דגלדני פירוש סל של דגים גדולים פי׳ גילדנא דבי גילי דג שגדל באשפה שבים זהו צוראף (בחלק ק) בגמ׳ ר״ע אומר אף הקורא לא תשלח גילדנא מאוניה דלא ליזיל משכיה לחבלה כו׳. ס״א גיללדנא מאוניה פי׳ לא תפשוט העור מן האוזן של בהמה שאותו העור לחבלה היא ולא יצלח למלאכה אלא צלי יתיה באש ואיכול ביה תרי גריצן שתוכל לצלותו עם עורו ולאכול בו ב׳ עוגות.
ערך נפש
נפש – ^ג(ברכות מד:) כל הקרוב לנפש משיב את הנפש פירוש חתיכה של בשר הקרובה לבית השחיטה ששם מחית הנפש אם יאכלנה החולה מחזקתו וכאלו משיבה לו נפשו והוא עונקא שמברכין עליו על השחיטה לפיכך נקרא בי ברוך. (ביצה טז.) וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש פירוש נשמה יתיר׳ נותן הקב״ה באדם בערב שבת שנאמר כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ וגו׳ כלומר כל מה שנבראו בעולם הזה להתענג בהם נשמתו ביום השביעי נבראו ומתגדלת ומתרווחת בשבת וכיון ששבת וי אבדה נפש כלומר נתמעטה הנשמה. (במגילת איכה ותזנח משלום נפשי) אכל מכל תבשיל חד פס א״ל לא כן אמרת אכלי׳ ופסקי׳ א״ל ומה שמה נפשא דהיא נופשת. (בראשית רבה י״ד) ויפח באפיו ה׳ שמות נקראו לה נפש נשמה חיה רוח יחידה. נפש זה הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש. רוח שהיא עולה ויורדת שנאמר מי יודע רוח בני האדם העולה. נשמה זו האופה דברייתא אומרת האופיתא טבא. חיה שכל האיברין מתין והוא חיה בגוף. יחידה שכל האיברין שנים שנים בגוף והיא יחידה (בבא מציעא נ) ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה (גמרא) האי מאן דמוקים אזוזי מיקרי נפש רעה פי׳ שמדקדק בכספים ואינו רוצה בכספון. (סנהדרין עג) ואילו שמצילין אותן בנפש הרודף אחר חבירו להורגו וכו׳ פי׳ מצילין הנרדף מיד הרודף בנפשו של רודף שהורגין אותו. (נזיר מב) נפשות לאתויי רביעית דם שיצא משני מתים שמטמא באהל שנאמר ועל כל נפשות מת לא יבא (סנהדרין עב) יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש. נפש מאזנים תלויה באויר שלשה טפחים (בבא בתרא פט) פי׳ נפש היינו הלשון שבתוך הצבת כמו הנפש בתוך הגוף ואותו הצבת שאוחזין בו צריך להיות ארוך ג׳ טפחים והיינו תלויה באויר שבאותו צבת תלוין המאזנים וצריך להגביה כפות המאזנים ששוקלין בהן מן הארץ שלשה טפחים שלא יבעט הכף שבה המשקל לארץ בכח ויחזיר מהרה למעלה ונראה הכף האחר מכריע ויאמר הרי כבר שקול וקנה היינו הברזל הארוך שתולין בו הכפות צריך להיות ארוך י״ב טפחים ומתנה היינו הרצועות שתולין בהן הכפות י״ב טפחים של חנווני ושל בעל הבית שמוכרין בהן חפצים. טורטני משקלות ששוקלין בהן כסף וזהב כגון זה נפש המסכת. (כלים פכ״א) פי׳ חוטי הערב שהולכים בתוך המסכת כנפש בתוך הגוף.
ערך הרת
הרת – ^ד(ברכות מד: נז עבודה זרה כט.) ת״ר ששה דברים מרפאין החולה מחוליו ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין ומי סיסין יבשה וקיבה והרת ויותרת הכבד פי׳ הרת הרחם של אשה או של תרנגולין תרדין בליטי״ש סיסין פולין (א״ב ע׳ ערך רת).
ערך סדן
סדן – ^ה(ברכות מד:) אמר ליה אביי לרב פפא סודני אנן תברינן ליה בחמרא ובבשרא. (מנחות עא.) א״ל סודני בשדה כתיב (נדה יב). א״ל סודני לא מיגניא באפיה פי׳ ירא שמים כדכתיב סוד ה׳ ליריאיו.

ערך אפרסמון
אפרסמון – ^ו(שבת כו.) בגמרא דרבי ישמעאל זיל איקשט במישחא דאפרסמון לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה. (שבת סב:) בגמ׳ לא תצא אשה וברגליהם תעכסנה שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהן. (שבת קמ) בגמר׳ דעושין יינומלין אלנטית מים צלולים ויין ישן ואפרסמון (יומא לט) בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך. (תענית כה) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (ברכות מד) והוא אומר על המוגמר משחא דאפרסמון מברכין עליו בורא שמן ערב. (ראש השנה כג) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (בבא בתרא פ) בגמ׳ דסמוך י׳ אילנות (עבודה זרה ל) בגמרא דהחומץ אלנתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון (סנהדרין קט) בגמרא דאנשי סדום נותנין עיניהן בבעלי ממון ומפקידין אצלו אפרסמון ומניחין אותו לבית גנזיהן ולערב באין וחותרין את בתיהן והיו מריחין ככלב שנא׳ ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר. (וב״ר פרשה כא) רבה רעת האדם בארץ היה מביא אפיפלסמון ושף באבן ובא בלילה וחותרה פ׳ שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב נכאת וצרי ולוט ותרגומו שעף וקטף ולטום ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כלומר שרף של קטף שהיא עף ואם מעמידו כנגד הנר אעפ״י שמרוחק מיד עף ובא קטף ודולק בו וי״א כרמים מין גפנים שממנו יוצאי אפרסמון (א״ב: מלה זו ארמית נעתקה מלשון יוני אופובלסמון עיין שם וכן מלה הרדפני נעתקה לארמית ממלת יונית רודודפני וכבר בימי דניאל הועתקו לכשדים מלות שבכא פסנתרין סומפוני׳ מלשון יוני).

ערך בר פחתי
בר פחתי – ^ז(ברכות מד) פי׳ בר רברבני כדכתיב והפחות הראשונים איכא דאמרי בר פאתי כדכתיב ומחץ פאתי מואב. (ברכות יד.) בר פחת׳ בשעה שמעביר ידיו על גבי עיניו פי׳ רב האי מפני רבנן שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן ומתגנה: פ״א ששמענו מין היה באותו היום לפניו וחשש שלא ילעיג כשהוא מסיב עיניו בד׳ רוחות. פי׳ אחר היה מכס׳ עיניו שלא יביט הנה והנה ויהרהר אחר מעשים אחרים. ור״ח פי׳ בעת שהיה מעביר ידיו על עיניו לרחצן במים. ומפ׳ (בירושלמי) כד תחמיניה לרבי יהיב ידוי על אפוי ההיא שעתא מקבל עליה מלכות שמים.

ערך טרית
טרית – ^ח(נדרים נא:) מותר בטרית טרופה ובציר (עבודה זרה לה:) ואלו מותרין באכילה וכו׳ עד וטרית שאינה טרופה וציר שיש בו דגה פי׳ חתיכי דג גדול הוא ונקרא בלעז תונ״יך (מגילה ו) תני רב יוסף שפוני זו חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה. (ברכות מד) עיר אחת היתה בארץ ישראל והיו מוציאין ממנה ששים רבוא ספלי טרית פי׳ בערך ספל (א״ב פי׳ בל׳ רומי מין דג גדול ממיני אטונם).

ערך ספל
ספל – ^ט(סוכה מח.) ושני ספלים של כסף היו שם (שבת קכט:) בספלין של שמן (זבחים עח:) ויין תקריב לנסך לספלים או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה (בבא בתרא קסו) כתוב בו ספל מלמעלה וקפל מלמטה פי׳ שמות של כלים. פ״א ספל סאה ופלגא קפל קב ופלגא. פ״א קפל דבר המקופל וכפול כמו מקטורן שהוא מכוסה מן הבגד מבחוץ או שאר בגד קפול. וישם באגנות ת״י ספנים (מזרקיא כתוב) (ברכות מד) ספלי טרית פי׳ ספלים מלאים טרית והיא המליח שאוכלין אחר שאוכלין בפירות גינוסר הרבה למרק האכילה שבמעיו אי נמי דנגרריה לליביה (א״ב לשון מקרא זה מלוא הספל מים).

ערך פר
פר – ^י(ברכות מד שם נז) דגים קטנים מפרין ומרבין כל גופו של אדם (בבא מציעא סט:) מפרין על שדהו אין חוששין משום ריבית (א״ב בקצת נוסחא כתוב מפריז ופי׳ רש״י שהוא מלשון פרזות תשב ירושלים לשון מרחיב) ובגמרא מפורש כיצד. (שבת קיח. בבא בתרא ט.) מאי פרנסת לינה אמר רב פפא פוריא ובי סדיא (כתובות י) מאי פוריא אמר רב פפא שפרין ורבין עליה (יבמות סא) לא יבטל אדם מפריה ורביה וכו׳ (בבא בתרא לו) פירא רבה ופירא זוטא איכא בינייהו פי׳ פירא רבה כגון קשואין ודלועין דגמר פירא לג׳ חדשים פי׳ פירא זוטא כגון ירק דגמר פירא דידיה בחדש בלבד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א [העראם דרעהען.]

^ב [איינע ארט פיש.]

^ג [הואך. אטהעם. לעבען. זעעלע.]

^ד [געבער מוטער.]

^ה [ביערברייער, ווייזר.]

^ו [באלסאם.]

^ז [פירשט.]

^ח [איין ארט פיש.]

^ט [שאאלע. בעקען.]

^י [פרוכטבאר זיין.]

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון